<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ה</h1>
<h2>דף כח:</h2>
שנינו בפרק עד כמה בבכורות (דף כ"ח) משנה דן את הדין חייב את הזכאי זיכה את החייב טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם היה מומחה לרבים פטור מלשלם ומוקי לה בפרק אחד דיני ממונות (דף ו') בנשא ונתן ביד וטעה בשיקול הדעת ובפרק קמא מוקי לה כשקבלוהו עלייהו — הגה"ה, ונראה בשני [בני] אדם שבאים לדון בפני גדול אחד וקבלו עלייהו וכן נמי שני בני אדם שביררו כל אחד דיין מדעתם בבית הכנסת פטורים מלשלם אם לא אמרו להם דינו לנו דין תורה, וכן איתא בירושלמי (סנהדרין פ"א ה"א) ר' אבהו דן דינא בי כנישתא דקסרין לגרמיה אמרו ליה תלמידיו ולאו אולפן רבי אל תהא דן יחידי אמר להו מכיון דאינון חמין ליתיב דינא לגרמיה ואינון אתון לגבי כמאן דקבלוני עליהון, ומכל מקום אם אמרו לו דינו לנו דין תורה חייבין לשלם אם טעו בשיקול הדעת ואם טעו בדבר משנה חוזר, וכן איתא בירושלמי (שם) עלה דההוא דדן את הדין אף כשטעה בדבר משנה דאי טעה בשיקול הדעת ישלם מביתו דקא אמרו בשם רבי אבהו כשאמרו לו הרי מקובל בשלושה על מנת שתדיננו דין תורה, וזהו כתבתי, ואפילו לרב אלפס נראה בירושלמי דאין הלכה כרב חסדא אלא כרבא, ואם קבלוהו בשלושה או ג' הדיוטות אם טעו בדבר משנה חוזר ואם טעו בשיקול הדעת חייבין להחזיר אם לא קבלו עלייהו ואמרו דינו לנו דין תורה. ובזמן הזה אין חילוק בין מומחה לשאינו מומחה מאחר שבוררין אותו מדעת שניהם, ואמנם אם דנו אדם בעל כרחו ולא קבלו עליהם חייבין לשלם אם טעו בשיקול הדעת ואם טעו בדבר משנה חוזרין, והוא הדין נמי במילתא דתנאים ואמוראים הנזכרים בתלמוד כדאמר פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ג) א"ל רב המנונא לרב חסדא (א"ה לפנינו איתא רבינא לרב אשי) טעה בדידי ובדידך מאי אמר ליה וכי אנן קטלי קני באגמא — פי' וכי אנן פחותים משאר האמוראים, ובפרק שבועת העדות האי דיינא דאשבע נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר, אבל מפרש לשם שיקול הדעת שאינו יכול לידע מתוך שטועה כמאן הוי הלכה ואמנם סוגיא משמע בחד מינייהו אבל אם אדם שוקל דעתו מסברא ורבים חולקים עליו מסברא ואינו יכול להבין כלל בתלמוד אז אינו משלם כגון דההיא הזה בורר (שם דף כ"ט) דר' ישמעאל דאין אדם עשוי להשביע בניו וא"ל עייל תהדר ולא רצה ר' חייא מאחר שכל אחד אמר טעמו לפי סברתו זה אינו טעות אלא פשיטא שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, לשון עץ חיים, עכ"ה.
כל דן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים גלויים כגון שטעה בדבר משנה חוזר הדין ודנין כהלכה, כך מסיק פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ג) ואם אי אפשר להחזיק פטור מלשלם, ושמעינן מרבי טרפון (שם) שהורה בכשירה שהיא טריפה להאכילה לכלבים ואמר ליה רבי עקיבא פטור אתה מטעם שטעה בדבר משנה ואמר התם דאילו אייתי בעיניה הוה הדרה בכשרותי. טעה בשיקול הדעת, ומפרש היכי דמי שיקול הדעת כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ועביד כחד מינייהו וסוגיא דעלמא כאידך זהו שיקול הדעת — הגה"ה, אבל אם שוקל דעתו מסברא ורבים חולקין עליו מסברא ואינו יכול להבין כלל בתלמוד אז אינו משלם כגון ההיא דזה בורר (שם כ"ט) דר' ישמעאל דן אדם עשוי שלא להשביע בניו וא"ל ניזיל ונהדר ולא רצה ר' חייא שכל אחד אמר טעמו לפי סברתו וזה אינו טעות שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ורבינו יהודה אומר שאם דיין יושב בדין ופוסק דינו לפירוש אחד ויש בו פירוש אחר אף על גב דריהטא דתלמודא כמו פי' האחד לא הוי שיקול הדעת ופטור, ל' התוספות פ"ק דסנהדרין. ודיינים שטעו בדבר משנה חוזרים הדיינים ואם נתן ונשא ביד אז אינו יכול להחזיר בדין דהוי כמו מתנה שנותן לו הדיין חייב להחזיר משלו למאן דדאין דינא דגרמי כי כך קיימא לן וזה שתרץ רב חסדא כאן שנשא ונתן ביד ודווקא טעה בדבר משנה אבל טעה בשיקול הדעת אין הדין חוזר כך נראה לי, שאם תאמר שמחזירין אפילו בשיקול הדעת אם כן בריש סנהדרין (דף ו') דפריך טעה לא ישלמו וכי תימא שנשא ונתן ביד, וכן משמע בזה בורר (שם דף ל') דקאמר איכא ביניהו לשלומי מנתא בהדייהו למאן דאמר פלוני [ופלוני] מזכין לא משלמי ופשיטא דלא מיירי בנשא ונתן ביד דאם כן פשיטא דלא ישל(י)ם עמהם שהרי לא נשא ונתן ביד, ואין לחלק בין קבלו עלייהו ללא קבלו עלייהו לגבי חזרת דין. ורב אלפס פסק שהלכה כרב חסדא שמתרץ בנשא ונתן ביד ואפילו בשיקול הדעת מחזירין אותו ואם לא נתן ונשא ביד ואפילו אינו מומחה מחזירין הדין שהרי אותה משנה מיירי כשאין מומחה שהרי בסיפא אמרו אם היה מומחה לרבים פטור מלשלם, ואם כן לדברי רב אלפס במומחה לרבים אפילו נשא ונתן ביד פטור וזה תימא כי מומחה לרבים פטור שקבלו עליהם העולם אותו כדאיתא גבי מר זוטרא אי קבלו עלייהו לא תשלם אבל אין לחלק גבי נשא ונתן בין מומחה לשאינו מומחה אבל בשיקול הדעת אין מחזירין וחייבין לשלם הדיינים אם לא קבלו שאמר להם דינו לי דין תורה, לשון עץ חיים עכ"ה. אם היה דיין מומחה ונטל רשות מראש גולה או מן הנשיא חוזר הדין שאין יכול לומר בעל הדין מי יאמר שלא טעית באחרונ' הואיל שהוא מומחה, ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם כדאמר רבי עקיבא לרבי טרפון מומחה אתה וכל המומחה לרבים פטור מלשלם. גרסינן בפ"ק (שם דף ה') רבה בר רב הונא (א"ה לפנינו אי' חנה) דן דינא וטעה אתא לקמיה דרבא (לפנינו אי' דרבי חייא) אמר ליה רבא אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים, הא למדת שמומחה שלא נטל רשות אי קבלוהו בעלי דינין פטור מלשלם ואי לא קבלוהו חייב שטעה בשיקול הדעת אבל אינו חוזר הואיל ואינו מומחה דסמיכה.
